הגבלת ארגוני חברה אזרחית בשל פעילות טרור ומימון זר

כללי

החלטת שר הבטחון בני גנץ להכריז על ששה ארגוני חברה אזרחית כארגוני טרור מעוררת את השאלה היכן עובר הקו שבין פעילות לגיטימית של ארגונים כאלה לבין פעילות אסורה. גם אם הכול סבורים שאין מקום לתמוך בפעילות טרור, קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם מותר להגביל פעילות ארגונים הנתמכים על ידי גורמים זרים. עסקתי בשאלות אלה בהרחבה במאמרי "הגבלות על פעילות פוליטית של ארגונים ומימונה", שפורסם בשנת 2012 בכתב העת משפטים. חופש הביטוי, חופש ההתאגדות וטעמים נוספים כמובן מחייבים הגנה על פעילות של ארגוני חברה אזרחית. עם זאת במאמרי הצגתי טעמים שונים שמצדיקים הגבלות של פעילות ארגונים או על מימונם, לרבות מגבלות כלליות על תכנים קיצוניים במיוחד של ביטוי פוליטי וכן טעמים ייחודיים לארגונים, כגון החשש מן ההשפעה השלילית של פעילות פוליטית שלהם על יכולת המימון של פעילותם הפילנתרופית. ברשימה קצרה זו אתייחס, בהתבסס על מאמרי הנ"ל, רק לשני עניינים: ראשית, אצביע על האיסור המקובל בעולם לשלול תמיכה של ארגונים אזרחיים בעולם ועל הקושי שהתעורר כבר בעבר להוכיח קשר בין פעילות אזרחית של ארגוני חברה אזרחית התומכים במאבק הפלסטיני לבין פעילות טרור. שנית, אציג גישות שונות שמוכרות בעולם ככל הנוגע ללגיטימיות של הסתמכות ארגוני חברה אזרחית על מימון של מדינות זרות. פירוט מעמיק יותר של הדברים נמצא במאמרי.

הגבלת תמיכה בטרור

האיסור על תמיכה בארגון טרור הוא מן הטעמים הפחות שנויים במחלוקת ככל הנוגע להגבלתם של ארגוני חברה אזרחית.[1] ארגוני טרור נעזרים בארגוני חברה אזרחית בעיקר כפלטפורמה למימונם ובעולם כולו מקובל כי סיוע זה אינו לגיטימי.[2] הרשויות משתמשות בסמכויות פיקוח שונות שנתונות להן כדי לחשוף שימוש בארגונים כאלה לשם תמיכה בטרור.[3] קשה להעלות על הדעת אינטרס חזק יותר להגבלת פעילות ארגונים מאשר מניעת טרור. בית המשפט העליון של ארצות הברית אף פסק כי איסור פלילי על תמיכה בארגוני טרור, הוא חוקתי.[4] עם זאת, יש מקום לזהירות גם כאשר מבקשים להגביל ביטוי התומך בטרור. כך, למשל, כאשר דרשה קרן פורד האמריקאית ממקבלי מלגות להצהיר כי הם מסכימים כי ארגונם “will not promote or engage in violence, terrorism, bigotry or the destruction of any state[…]”,[5] סירבו כמה אוניברסיטאות נכבדות וכן האגודה האמריקאית לזכויות האזרח לחתום על המסמך בטיעון שלפיו מדובר בניסוח רחב מדי, אשר מטיל מורא ופחד ללא צורך ופוגע יתר על המידה בחירויות יסוד.[6] כאשר מחליטים להגביל פעילות של ארגון יש לבסס את ההגבלה על ראיות מוצקות.

חקירת הקשר בין ארגוני חברה אזרחית לפעילות טרור פלסטינית אינה חדשה וגם אינה קלה. היא מתבססת לעתים על ראיות שקשה לחשוף אותן ועל כן לא תמיד מובילה למסקנות נחרצות. במאמרי שנזכר לעיל הצגתי שתי חקירות שערכה נציבות הפיקוח על ארגוני חברה אזרחית באנגליה (UK Charity Commission) (להלן: הנציבות) בנוגע לקשר בין ארגוני פלסטיניים לפעילות טרור. הראשונה הייתה בעניינו של ארגון אינטרפאל (Interpal), שהוקם באוגוסט 1994, ומטרתו המוצהרת היא מתן סיוע לפלסטינים בשטחים המוחזקים ובמחנות הפליטים בירדן ובלבנון באמצעות מימון ארגוני חברה אזרחית. הנציבות האנגלית קיימה בעניינו של אינטרפאל שלוש חקירות שבמסגרתן בחנה חשדות כי הארגון מקיים קשרים עם ארגון החמאס ועם ארגונים אסלאמיים אחרים אשר תומכים בטרור או מעודדים פעולות טרור ואף מעביר להם כספים. טענות דומות הועלו על ידי ארגונים יהודיים בריטיים ונדונו בתביעת דיבה שהגיש נגדם אינטרפאל.[7] אינטרפאל הוכרז עוד קודם לכן בישראל ובארצות הברית ארגון טרור, אך לעומת ממשלת ישראל, ששיתפה פעולה עם החקירה (כעולה מדוח השב"כ)[8] – ושיתוף פעולה זה ניכר במסקנות הוועדה החוקרת הבריטית – הרשויות בארצות הברית התעלמו מבקשת הנציבות לספק מידע על החלטותיהן. ממצאי החקירה ככל הנוגע לפעילות הארגון עצמו לא היו חמורים במיוחד, והם כללו בעיקר דרישות לנתק בעתיד את הקשר עם ארגונים וגופים אחרים המעודדים טרור. הנציבות הניחה כי בנסיבות החברתיות והפוליטיות בעזה כמעט אין גורם שאין לו קשר עם החמאס או עם הרשות הפלסטינית, ולכן אפשר להבין את הקושי של ארגונים להימנע מקשר כזה. המלצותיה האופרטיביות בהקשר זה הסתפקו בניסוחים מעורפלים בדבר המאמצים המיוחדים שעל הארגון לעשות כדי להימנע מקשרים אלה.[9]

חקירה נוספת של הנציבות האנגלית שכתבתי עליה במאמרי עסקה באופן התנהלותו של ארגון Viva Palestina, אשר הוקם בינואר 2009, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", ואשר מטרתו המוצהרת הייתה להקל את סבלם של תושבי עזה ולסייע להם "לשקם את אדמתם". החקירה נועדה בעיקר לחייב את הארגון להירשם כחוק ולנהל כראוי את מהלכי גיוס התרומות שלו. במהלך החקירה ביקשו ראשי הארגון להתחמק מדרישות הרישום בטיעון שהארגון אינו בגדר charity אלא ישות פוליטית ("political entity"). כמו כן נטען במפורש על ידי פעיל הארגון, החלילן ג'יימס גאלוואי, כי הכספים מועברים לממשלת החמאס. טענה אחרונה זו נבדקה על ידי הנציבות ונמצאה חסרת ביסוס ראייתי, אך ממצאים בדבר העברת חלק מהתרומות לארגון פוליטי הפעיל במנצ'סטר הובילו לתפיסת הכספים והחזרתם לארגון. מסקנות החקירה בנוגע לפעילותו הפוליטית של הארגון הסתכמו בהנחיה כללית עמומה לנאמני הארגון להקפיד על הכללים הנוגעים לפעילות פוליטית של ארגונים ללא כל צעדים נוספים.[10] פעילותו הפוליטית של הארגון לא נפסקה, והוא השתתף להלכה בארגון המשטים לשבירת הסגר על עזה, בגיוס תרומות למימונם ובארגון פעילויות ביטוי ומחאה מגוונות למען העניין הפלסטיני. הנציבות האנגלית בצעה חקירה שניה שגילתה אי סדרים חמורים בניהול כספי הארגון והעדר ראיות לכך שהשימוש שהוא עושה בכספים שהוא מגייס תואם את מטרותיו המוצהרות. עם זאת, הנציבות לא הצביעה בחקירה השנייה על קשר מפורש בין הארגון לפעילות טרור. אמנם, אחת הדוגמאות שניתנה לאי הסדרים הכספיים הייתה כי כספים שנתרמו לו הועברו באמצעות חשבון PayPal שכותרו cement@vivapalestina"" לרכישת בטון, אך המסקנה המרשיעה היחידה שהוסקה מכך הייתה כי ""the inquiry saw no evidence that these funds had been spent on cement.[11] כאשר מינתה הנציבות האנגלית מנהל מטעמה כדי לפקח על כספי הארגון כבר לא נמצאו בחשבונות הבנק שלו סכומים של ממש.[12] מבחינת הנציבות הארגון למעשה חדל לפעול. הלכה למעשה הוא עדיין קיים, לפחות לפי אתר הפייסבוק שלו. מכל מקום, דוח של מכון אמריקאי לחקר הטרור סיכם כבר בשנת 2010 כי: The Viva Palestina campaign is more about supporting and legitimizing Hamas than it is about providing aid to the needy […] Viva Palestina’s most visible leaders call for the elimination of the State of Israel to pave the way for a “one state solution” to the conflict.[13]

מימון ארגוני חברה אזרחית בידי מדינות זרות

טענה נפוצה נוספת הקוראת להגביל את פעילותם של ארגוני חברה אזרחית מתייחסת לפעילות הממומנת על ידי מדינות זרות. לפי טענה זו הזרמת המשאבים הזרים לארגונים עשויה לשקף אינטרסים זרים ומהווה התערבות בענייני הפנים של המדינה אשר משבשת את יחסי הכוחות הדמוקרטיים הפנימיים וגם פוגעת בזכותם של אזרחי המדינה לניהול עצמאי של ענייניהם.[14] אפשר שהתערבות כזאת עומדת בסתירה לעקרון "אי-ההתערבות", המוכר במשפט הבין-לאומי, ולפיו אין מדינות רשאיות להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות בלא היתר מפורש בדין הבין-לאומי.[15] לדידו של הקונגרס האמריקאי, התערבות מדינות זרות בפעילות פוליטית בתחומי ארצות הברית, “violating both the letter and the spirit of international law, as well as the democratic basis of our own American institutions of government”.[16]

עם זאת, מחקרים בתחום היחסים הבין-לאומיים מעלים שממשלות זרות מעדיפות, לעתים, להשפיע על ענייני הפנים של מדינה דווקא באמצעות הזרמת משאבים לארגונים. הזרמת משאבים כזאת מוכרת כאחד הביטויים של הפעלת "העצמה הרכה" (Soft Power) של מדינה – זו הנובעת מהפצת תרבותה ורעיונותיה, להבדיל מהפעלת כוח צבאי או כלכלי,[17] ולהבדיל מסיוע חוץ רשמי ישיר לממשלות ידידותיות, אשר הענקתו או האיום לשלילתו מוכרים בזירה הישראלית ככלי דיפלומטי להשפעה ישירה על מדיניות המוסדות הנבחרים.[18] נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הכריז בזמנו כי הרעיונות של אמריקה הן היצוא הטוב ביותר שלה.[19] יצוא פילנתרופי הפך לענף יצוא חיוני במדינות המבקשות להאדיר את השפעתן, ויש המרחיקים לכת וטוענים כי היא מרכיב חיוני בביטחון הלאומי של המדינה המייצאת.[20] מדינות מערביות רבות מעודדות את אזרחיהן וארגוניהן להשיא תרומות לפעילות פילנתרופית במדינות זרות, מעבר לים (overseas charity). למשל, יותר מ-13,000 ארגונים הרשומים באנגליה הצהירו בשנת 2009 כי הם פועלים מעבר לים, והנציבות מפעילה תכנית מיוחדת להדרכת ארגונים אלה.[21] סוכנות הפיתוח הבין-לאומית של ארצות הברית (U.S. Agency for International Development -USAID) הכפילה את תקציבה מאז שנת 2001.[22] התחום היחיד שבו נרשם בארצות הברית, בשנות המשבר הכלכלי 2007–2009, גידול ניכר בהיקף התרומות הוא התחום של international affairs.[23] תחומי הפעילות של יצוא פילנתרופי כוללים גם תמיכה בארגונים הפועלים בתחומי החברה האזרחית, קידום הדמוקרטיה, שלטון החוק, עידוד תחרות מפלגתית וקידום זכויות אדם.[24] הממשל האמריקאי מעודד במפורש תמיכה בפעילות פוליטית בקטגוריות אלו.[25]

תופעה זו מעוררת מצד אחד חשש כי הזרמת משאבים זרים לפעילות הנחזית להיות פעילות פילנתרופית, כגון פעילות להגנה על זכויות אדם או פעילות הומניטרית, תהיה הלכה למעשה כלי להשפעה על הזירה הפוליטית במדינת היעד. הזרמת משאבי חוץ זרים ישירות אל ארגוני חברה אזרחית במדינה מוטבת יכולה להיות דרך יעילה לעקוף את הממשלה במדינת היעד ולמצוא בני ברית בין אזרחיה.[26] זה הוא כלי יעיל יותר מהזרמת משאבים באפיקים מדיניים פורמליים דווקא בשל האפשרות שפעולתם של ארגונים כאלה עצמאית ומשוחררת מהשפעת אינטרסים ממשלתיים.[27] על כן נטען כי היצוא הפילנתרופי אינו אלא ניסיון להטמיע את העדפותיהם החומריות, הרעיוניות והפוליטיות של המדינות עתירות הממון והכוח במגרש הפוליטי של המדינות העניות או החלשות.[28] נטען אפילו שזו היא גרסה עדכנית וחד-כיוונית של הקולוניאליזם המערבי המסורתי.[29] על כוחו של היצוא הפילנתרופי לחולל מהפכות פוליטיות יכולים להעיד אירועי האביב הערבי של שנת 2011.[30]

מצד שני, נטען כי התערבות זרה בענייני הפנים של המדינה היא ראויה כאשר נועדה להגן על זכויות האדם במדינה זו.[31] ההתערבות של מדינות בזכויות האדם של אזרחי מדינות אחרות נחשבת בעיני רבים לחובה מוסרית המשקפת ערכים אוניברסליים המקובלים על כל אומות העולם.[32] לפי גישה זו, בעולם של ימינו, בתקופה של גלובליזציה וטכנולוגיה מתקדמת, ה"ריבונות החדשה" (New Sovereignty) שמורה לשיתוף הפעולה הרב-לאומי.[33] פתיחות כלפי חוץ אינה מתעלמת מאינטרסים לאומיים אלא מכניסה בהם היבט נוסף של השתתפות בקהילה גלובלית.[34] היא איננה פוגעת באזרחי המדינה אלא מחזקת את מחויבותה כלפיהם[35] ומשפרת את יכולת הייצוג של קבוצות חלשות יותר במדינה פלונית.[36] האינטרס הלאומי של מדינה המבקשת להיות חברה בקהילה גלובלית צריך להביא בחשבון גם ערכים אוניברסליים, ויבוא של פילנתרופיה מחזק את החברה האזרחית ואת הדמוקרטיה במדינות הנתמכות.[37] לפי תפיסת עולם זו רצוי לעודד בקרב אזרחים גישה "אתית קוסמופוליטית" אשר לפיה תורמים אזרחי מדינה אחת לקידום רעיונות וערכים קוסמופוליטיים במדינות אחרות.[38] בית הדין האירופי הגבוה לצדק הביע תמיכה בגישה המעודדת תנועת תרומות בין מדינות אירופה כאשר צמצם את סמכותן של מדינות לשלול הטבות מס מארגונים זרים הפועלים במדינה נתמכת או מתורמים במדינה התומכת המבקשים לתרום לפעילות אזרחית במדינת איחוד אחרת.[39] כאשר רואים את נושא זכויות האדם בהקשר קוסמופוליטי אפשר לטעון כי מדובר בהתערבות בעניין של יחסי חוץ ולא עניין פנימי, והתערבות ביחסי החוץ של מדינה אינה אסורה גם לפי הדין הבין-לאומי.[40] לפי גישה זאת, בין שנראה בפעילות בתחום זכויות האדם פעילות פוליטית ובין שנראה בה רק פעילות פילנתרופית או הומניטרית, הרי מדובר בפעילות רצויה שאין בה כל פסול ולכן אין מקום להטיל עליה מגבלה כלשהי.

הקושי העיקרי הטמון בעמדה השנייה נעוץ בכך שגם תרגומם של ערכי זכויות אדם אוניברסליים לחיי המעשה עשוי להיות נתון לפרשנויות שונות. לכן התערבות זרה לאימוצה של עמדה פלונית עשויה להיות כרוכה לעתים קרובות בהתערבות בוויכוח פוליטי פנימי בעל השלכות פנימיות מרחיקות לכת. המקרה הישראלי מזמן דוגמאות רבות לכך. יש גם עדויות שהפעילות ההומניטרית הבין-לאומית סובלת מהטיה פוליטית סלקטיבית נגד מדינת ישראל, לעומת זאת היא מגלה הרבה יותר סובלנות כלפי בעיות הומניטריות והפרה של זכויות אדם במדינות אחרות.[41] ממון המושקע בהסברת מדיניות חוץ עשוי לשמש הלכה למעשה לשינוי דעת הקהל הפנימית ולהשפעה על המערכת הפוליטית הפנימית.[42] כאמור – ניתן לקרוא בהרחבה על שיקולים אלה ושיקולים נוספים במאמרי "הגבלות על פעילות פוליטית של ארגונים ומימונה".

*******************************************************************************************

[1]ראו למשל ס' 4(א) לפקודת מניעת טרור, התש"ח–1948. [2]Jennifer Lynn Bell, Terrorist Abuse of Non-profits and Charities: A Proactive Approach to Preventing Terrorist Financing, 17 Kan. J.L. & Pub. Pol'y 450, 454–457 (2008); אלכס אברבוך "המאבק במימון הטרור בישראל – היבטים משפטיים" משפט וצבא 17 183, 187 (2004); גדי אשד "המאבק בטרור בזירת המימון" משפט ועסקים יג 253, 260–262 (2010); נועם גיל-עד ויובל שני ההתמודדות המשפטית בישראל עם תופעת מימון הטרור 22 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009). [3] נציבות הפיקוח האנגלית רואה את המאבק בטרור כאחד ממטרות המדיניות הראויות שלה ושל הארגונים עצמם, אף כי הערכתה היא כי ניצול לרעה של ארגוני צדקה למטרות טרור הוא ”“very rare. ראוU.K. Charity Commission, Charity Commission's Counter-terrorism strategy 4 (2012). גם משרד האוצר האמריקאי פרסם הנחיות מפורטות בדבר האופן שבו ארגונים צריכים לפעול כדי למנוע הפניית משאביהם לארגוני טרור. ראו U.S. Dep't of Treasury, U.S. Department of the Treasury Anti-Terrorist Financing Guidelines: Voluntary Best Practices for U.S.-Based Charities (2005) . לתיאור תהליך הוצאת ההנחיות ראו Mark Sidel,Regulation of the Voluntary Sector: Freedom and Security in an Era of Uncertainty 14–34 (2010). [4]Holder v. Humanitarian Law Project 130 S. Ct. 2705 (2010) וכן Daphne Barak-Erez & David Scharia, Freedom of Speech, Support for Terrorism, and the Challenge of Global Constitutional Law, 2 Harvard National Security J. 1 (2011). [5]Sidel, לעיל ה"ש 3, בעמ' 20. [6] שם, בעמ' 21 (במיוחד עוררה את זעמם הדרישה להימנע מ-bigotry - צרות אופק). [7] Hewitt v. Grunwald [2004] EWHC (QB) 2959. [8] שירות הביטחון הכללי "קואליציית הצדקה" – מיפוי וניתוח מערך מימון כספי טרור 1, 7 (2009). [9] UK Charity Commission, Inquiry Report: Palestinians Relief and Development Fund (Interpal) 4–7 (2009). [10] UK Charity Commission, Inquiry Report – Viva Palestina: Formerly known as Lifeline for Gaza (2010). [11] UK Charity Commission A statement of the results of an inquiry into Viva Palestina (1129092) (2019). [12] שם, שם.. [13] The Investigative Project on Terrorism (IPT), Investigative Report – Viva Palestina: A Front for Hamas? 3 (2010), [14] Zephyr Teachout, Extraterritorial Electioneering and the Globalization of American Elections, 27 Berkeley J. Int'l L. 162, 184 (2009). [15] יורם דינשטיין "סמכותה הפנימית של המדינה על פי המשפט הבינלאומי" הפרקליט כז 187, 190 (1971); ארנה בן-נפתלי ויובל שני המשפט הבינלאומי בין מלחמה לשלום 40, 42–43 (2006); Declaration on the Inadmissibility of Intervention and Interference in the Internal Affairs of States, G.A. Res. 36/103, U.N. Doc. A/RES/36/103 (Dec. 9, 1981) (אמנת אי ההתערבות). [16]H. R. Rep. No. 1381, at 1–2 (1937). [17]Joseph S. Nye, Public Diplomacy and Soft Power, 616 the Annals of the American Academy of Political & Social Science 94, 95 (2008). [18]Clyde R. Mark, Congressional Research Service, Israel: U.S. Foreign Assistance 10 (2005). [19]Jim Malone, Obama Names Key Members of Foreign Policy, National Security Team, Voice of America News 1.12.2008, http://www.voanews.com/english/news/a-13-2008-12-01-voa28.html . [20]Garry W. Jenkins, Soft Power, Strategic Security, and International Philanthropy, 85 N.C. L. Rev. 773, 777 (2007). [21]UK Charity Commission, Annual Report 2009/2010 at 9 (2010). [22]USAID, Fiscal Year 2011 Agency Financial Report v (2011). [23]Giving USA Foundation, The Annual Report on Philanthropy for the Year 2009 at 18 (2010). [24]USAID, Where Does USAID's Money Go?. [25]USAID, Civil Society groups and Political Parties: Supporting Constructive Relationships 2-3 (2004 ). [26]Jenkins, לעיל הע' 20, בעמ' 788–789). [27]Nye, לעיל ה"ש 17, בעמ' 105; Jenkins, לעיל ה"ש 20, בעמ' 800. [28]Jianming Shen, The Non-Intervention Principle and Humanitarian Interventions Under International Law, 7 Int'l Legal Theory 1, 10–11 (2001). [29] שם, בעמ' 10. [30] ראו למשל Laura K. Landolt, USAID, Population Control, and NGO-Led Democratization in Egypt: The Fate of the ICPD Programme of Action, 14 Democratization 706, 707 (2007). [31] אמנת אי-ההתערבות, לעיל ה"ש 15, בס' III(b) מכירה בזכותן וחובתן של מדינות “[…] to support the right to self-determination, freedom and independence of peoples under colonial domination, foreign occupation or racist regimes, as well as the right of these peoples to wage both political and armed struggle to that end, in accordance with the purposes and principles of the Charter of the United Nations”; דינשטיין, לעיל ה"ש 15, בעמ' 193 (עקרון אי-ההתערבות לא מנע התערבות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה או נגד יחס ברית המועצות ליהודיה). [32]. Anthony D'Amato, There is No Norm of Intervention or Non-Intervention in International Law, 7 Int'l Legal Theory 33, 36 (2001). [33]Anne-Marie Slaughter, Sovereignty and Power in a Networked World Order, 40 Stan. J Int'l L. 283, 285, 288 (2004). [34] איריס קנאור "מיפוי תיאורטי של המשפט הבין-לאומי הפרטי והרהורים בדבר הבנייתו הנורמטיבית במבט השוואתי" עיוני משפט לב 339, 382 (2010). [35]Slaughter, לעיל ה"ש 33, בעמ' 285. [36]Jeffrey K. Powell, Comment: Prohibitions on Campaign Contributions from Foreign Sources: Questioning Their Justification in a Global Interdependent Economy, 17 U. Pa. J. Int'l Econ. L. 957, 988 (1996);Alon Harel, Economic Culturalism: A Comment on Dennis Mueller, Defining Citizenship, 3 Theoretical Inquieries in Law 167, 173–174 (2002). [37]Jenkins, לעיל ה"ש 20, בעמ' 788. [38]Theodore Georgopoulos, Can Tax Authorities Scrutinise the Ideas of Foreign Charities? The ECJ’s PerscheJudgment and Lessons from US Tax Law, 16 European L.J. 458, 470–471 (2010). [39] שם, בעמ' 460–459; Case C-318/07, Persche v. Finanzamt Lüdenscheid, 2009 E.C.R. I-00359, available at eur-lex.europa.eu/LexUriServ/LexUriServ.do?uri=CELEX:62007CJ0318:EN:HTML (גרמניה ואנגליה חויבו שלא לשלול הענקת ניכוי מס בגין תרומה רק בשל כך שיעדה הוא ארגון הפועל במדינה אחרת באיחוד האירופי); Case C-386/04, Centro di Musicologia Walter Stauffer v. Finanzamt München für Körperschaften, 2006 E.C.R. I-8203, available at eur-lex.europa.eu/LexUriServ/LexUriServ.do?uri=CELEX:62004CJ0386:EN:HTML (גרמניה חויבה להעניק לארגון איטלקי הפועל בתחום החינוך המוסיקאלי פטור ממס בגין הכנסותיו בגרמניה). [40] דינשטיין, לעיל ה"ש 15, בעמ' 190; Thomas J. Jackamo III, Note: From the Cold War to the New Multilateral World Order: The Evolution of Covert Operations and the Customary International Law of Non-Intervention, 32 Va. J. Int'l L. 929, 971 (1992). [41]Gerald M. Steinberg, The Politics of NGOs, Human Rights and the Arab-Israel Conflict, 16 Israel Studies 24 (2011). [42] ברק רביד "ארצות הברית מוציאה שבעה מיליון דולר בשנה כדי להשפיע על דעת הקהל בישראל: דו"ח של משרד החוץ האמריקאי קובע שארה"ב מתקשה לגייס תמיכה בישראל בשל 'הנטייה לימין הלאומני'" הארץ –On-Line(28.7.2011).