top of page
  • חיים זנדברג

חופים הם לפעמים געגועים לאסי - ניתוח משפטי של הסכסוך על נחל האסי

Updated: Jul 29, 2021

1. מבוא

ברשימה זו אנתח את הבסיס המשפטי לסכסוך התקשורתי שזכה לכינוי "המאבק על האסי". במסגרת סכסוך זה תובעת קבוצת תושבים מהעיר בית שאן לאפשר גישה חופשית של הציבור לנחל האסי הזורם בתחום קיבוץ ניר דוד בעוד הקיבוץ מתנגד לתביעה זו בטענה שגישה כזו תפגע בשגרת חיי הקיבוץ. אבחן את זכויות הקניין של הציבור בנחל האסי, את זכויות הקניין של הקיבוץ בגדות הנחל ואת האפשרויות החוקיות לאזן ביניהן. אנתח את הגיאוגרפיה של הנחל והשפעתה על האפשרות לבצע איזון כזה. אסיים בהשוואה קצרה בין הסכסוך הנוכחי על האסי לבין המאבק שניטש על מימיו בתקופת המנדט.

2. הבעלות בנחל האסי

ערוץ האסי מתפרש בתוך תחומי קיבוץ ניר דוד מכביש 669 במזרח ועד גבול גן לאומי גן השלושה-במערב (ראו אתר המפות הממשלתי GovMap).[1] במרשם המקרקעין (הטאבו) רשום הנחל כחלקה נפרדת (גוש 20963 חלקה 3). הבעלים הרשום של החלקה היא מדינת ישראל. שטח החלקה משתרע על 64,071 מ"ר.

לפי סעיפים 11 ו-12 לחוק המקרקעין הבעלות בחלקת הנחל משתרעת על כל שכבותיה: על המרחב שמתחת ומעל לפני הקרקע, התוכן (המים, האדמה) והמחוברים שחוברו לו (דיפוני בטון או מחוברים אחרים).

לפי ס' 2 לחוק המקרקעין, הבעלות בנחל מקנה לבעלים, קרי למדינה, את הזכות להחזיק בחלקה, להשתמש בה ולעשות כל דבר וכל עסקה, אך הכול בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם. החוק מטיל על המדינה כמה מגבלות כאלה. ראשית, מקרקעי מדינת ישראל נחשבים לפי ס' 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל ל"מקרקעי ישראל". לפי ס' 2 לאותו חוק הבעלות בהם לא תועבר בין במכר ובין בדרך אחרת.[2]

שנית, לפי נסח הרישום של חלקת הנחל מקרקעי הנחל מסווגים כ"מקרקעי ייעוד" וייעודם "נחל". חוק המקרקעין קובע כי מקרקעי ייעוד הם "מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור" (ס' 107). לעסקה במקרקעי ייעוד אין תוקף ללא אישור הממשלה (ס' 111). אישור הממשלה נחוץ גם להפיכתם של המקרקעין למקרקעי ציבור שאינם מקרקעי ייעוד (ס' 110).[3] כמו כן לא ניתן לרכוש זכויות במקרקעי ייעוד מכוח התיישנות, קרי מכוח שימוש והחזקה ארוכי שנים (ס' 113). משמעותן המרכזית של קביעות אלה היא שקשה מאוד לשנות את ייעודם של המקרקעין כנחל לייעוד אחר. זו בדיוק המטרה של הגדרתם כמקרקעי ייעוד. למיטב הידיעה אין תוכניות לעשות כן בזמן הקרוב.

ניתן להבחין בשימושים שונים שניתן לעשות בנחל "לתועלת הציבור": ניצול המים הזורמים בו לשתייה, להשקיה או לתעשייה, שימוש בערוצו לשם ניקוז, שימור החי והצומח בו, טיפוח הנוף הנשקף ממנו וכן שימוש בו לצרכי רחצה וקייט. חלק משימושים ציבוריים אלה נזכר במפורש בס' 6 לחוק המים[4] אשר קובע כי כל זכות למים צמודה לאחת המטרות הבאות: צרכי בית, חקלאות, תעשיה, מלאכה, מסחר ושירותים, שירותים ציבוריים ושמירה ושיקום של ערכי טבע ונוף. אין בסעיף זה אזכור מפורש של זכות לבילוי במקור מים אך יש המייחסים זכות זו למונח "שירותים ציבוריים" שנזכר בסעיף.[5] עניינו המרכזי של חוק המים הוא שמירה על המים עצמם מפני ניצול יתר, בזבוז או זהום ולאו דווקא שימוש במקורות המים כאתר קייט. חוק רשויות נחלים ומעיינות[6] וחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות[7] אינם מתמקדים בקייט ונופש אלא בצרכים אחרים (ניקוז, שמירת מפלס מים, תברואה ושמירת הטבע), אך יש בהם התייחסות לאפשרות הכשרת שטחים לצרכי נופש ולהסדרת דרכי השימוש בנחל על ידי המעוניינים.[8] חוק הסדרת מקומות רחצה עוסק בהסדרת ההיבטים הבטיחותיים הגלומים בשימוש ב"נהר" לצרכי רחצה, אף כי אינו מייסד זכות גישה חופשית אליהם.[9] למיטב הידיעה האסי לא הוכרז כחוף רחצה.

האם הגדרתו של הנחל כמקרקעי ייעוד "לתועלת הציבור" משמעותה שכל השימושים שנזכרו לעיל הם עניין לשימוש חופשי של הציבור ללא הגבלה שהיא? כדי להבין את התשובה לשאלה זו יש להבין תחילה את מגרעותיו של משטר קנייני שמכונה "נחלת הכלל". שימוש חופשי ובלתי מוגבל של הציבור במאגר משותף, שהיקפו מוגבל ושאינו ניתן לשימוש אינסופי, עשוי להוביל את המאגר למה שמכונה בקרב מלומדי המשפט כ"טרגדיה של המאגר המשותף" (The Tragedy of the Common).[10] הטרגדיה טמונה בכך שלכל אחד מהמשתמשים במאגר יש תמריץ לעשות בו שימוש-יתר עד כדי כיליונו בטרם עת – ובה במידה להימנע מטיפוחו ומשמירתו. הטעם לכך הוא שהנזק הנגרם בשל ניצול היתר (החצנה שלילית) – כמו גם התועלת שבשיפור המאגר (החצנה חיובית) – מתפזרים בין כל בעלי זכויות השימוש במאגר. כפי שהסביר בזמנו פרנץ אופנהיימר, אבי רעיון הקואופרציה, "סופו של דבר הוא שמנצלים את האדמה (ולטעמי כך הוא גם במים-ח.ז.) עד כלות לְשַׁדָהּ, שהרי מי זה יטפל בה בחריצות, יזבלה ינכשה, באין לו בטחון לקצור את פרי עמלו"?[11] כדי למנוע תוצאה זו נדרש פיקוח ציבורי על השימוש במאגר או חלוקה מראש של השימוש בו בין המשתמשים השונים. החוקים שעוסקים בתחום המים בישראל נועדו לפתור בעיה זו. כך, למשל, כאשר חוק המים קובע (בס' 3) כי "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם" או כאשר הרישא של ס' 1 לחוק המים קובעת כי "מקורות המים שבמדינה הם קנין הציבור" אין הכוונה כי הציבור יכול להשתמש במקורות אלה כאוות נפשו, שכן התוצאה הטרגית עשויה להיות דילולם המהיר ואובדנם. הסיפא של ס' 1 לחוק המים מבהירה כי מקורות המים "נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ". חוק המים אכן עוסק ביצירת מנגנון של הקצאת מכסות מים וזכויות מים על ידי המדינה. גם החקיקה שעוסקת בממדים האחרים של השימוש בנחלים או בחופים מסמיכה את הרשויות להגביל את השימוש בהם כדי להבטיח את תועלת הציבור ואת בטיחותו.

ניתן להעלות על הדעת שיקולים שונים שיכולים להנחות את רשויות המדינה כאשר הן מבקשות להבטיח את תועלת הציבור מהשימוש בנחל או במשאב ציבורי אחר. שיקול מרכזי אחד הוא שמירת המשאב והגנתו מפני שימוש מופרז וכליה. כך אנו רואים כי שמורות טבע נסגרות בשעות ערב או אף לתקופות ארוכות יותר כדי למנוע הפרעת מנוחתם של בעלי החיים או שיקום בתי הגידול שלהם. שיקול אחר הוא בטיחות המשתמשים. כך הרחצה נאסרת בחופים מסוכנים. שיקול אחר הוא הקצאה שוויונית של אפשרות השימוש במשאב לציבור. עם זאת, שוויון אינו מחייב גישה של כל הציבור לכל משאב ובמידה וקיימת זכות גישה, די בכך שיש הזדמנות גישה שווה והוגנת לכל, גם אם זו מותנית בתנאים, לרבות תשלום מחיר.[12] כך אנו רואים שהכניסה למקומות בילוי ציבוריים מוגבלת או מחולקת בזמן ובמקום בהתאם לקיבולת (בימי עומס או קורונה) או לצרכים מיוחדים (הפרדה מטעמי דת) ובדרך כלל מותנית בתשלום. שיקול נוסף שיכול להגביל שימוש במשאב ציבורי עשוי להיות פגיעה בזכות הקניין של הזולת. כך, למשל, השימוש בנחל עשוי לפגוע בבתי מגורים השוכנים לגדותיו, בין אם הנחל יעלה על גדותיו ובין אם המולת הנופשים בו תפגע בשגרת חייהם. נראה כי הסכנה האחרונה היא הסיבה המרכזית לכך שקיבוץ ניר דוד מתנגד לכך שתישמר לציבור זכות גישה חופשית לקטע הנחל הנמצא בתחומיו. הפסקה הבאה תוקדש לזכויות הקיבוץ ולאיזון בינן לבין אפשרות הציבור להפיק תועלת מן הנחל.

3. זכויות בחלקות הגובלות בנחל

נחל האסי נכלל בתחום קיבוץ ניר דוד שבשטח המועצה האזורית עמק המעיינות.[13] חלקת הנחל גובלת בחלקות אחרות שגבולן נושק לגדת הנחל ועליהן בנוי הקיבוץ. לפי נסחי הטאבו, הבעלות בחלקות הגובלות היא של מדינת ישראל. עם זאת, ככל הנראה הן מוחכרות או מועברות בדרך חוזית אחרת לקיבוץ. זכות החכירה היא זכות קניינית והיא מקנה לחוכר את הזכות הבלעדית להחזיק ולהשתמש במוחכר למשך תקופת החכירה או ההרשאה. לפי ס' 21 לחוק השכירות והשאילה, "משהוקנתה זכות השכירות לשוכר כוחה של הזכות יפה כלפי כל אדם".[14] החוכר זכאי לתבוע פינויים של מי שתפסו את החזקה במושכר שלא כדין[15] ואף להשתמש בכוח סביר כדי למנוע את תפיסת החזקה על ידי מי שאינו מורשה לכך וכדי להשיב לעצמו את החזקה בתוך שלושים יום מתפיסתה.[16] זכות החוכר כפופה להוראות החוזה. על פי הוראות החוזה הטיפוסי של רשות מקרקעי ישראל להחכרת חלקות מגורים בקיבוצים מוטלת על החוכר חובה לסלק מסיגי גבול.[17] אני מניח כי כך הדבר גם בחוזים המקנים זכויות חכירה או רשות בקרקע חקלאית שאינה משמשת למגורים. החוכר או בר-הרשות גם זכאי לתבוע הפסקת הפרעה לשימושו במקרקעין[18] ולתבוע בנזיקין מסיגי גבול ומי שמבצעים עוולה של מטרד.[19] אם כך סביר להניח כי לקיבוץ יש זכויות קניין בחלקות המוחזקות על ידו בגדות הנחל.

האם מותר לקיבוץ כחוכר להשתמש באמצעים אלה כדי למנוע מהציבור שימוש בנחל האסי? לחילופין, האם מותר למדינה או לציבור לפגוע בזכויות הקניין של הקיבוץ כדי לאפשר לציבור להפיק מן הנחל תועלת ציבורית? שתי השאלות משקפות את שני צדדיו של אותו מטבע-ידה של איזו משתי הזכויות על העליונה, זכות הקניין של הקיבוץ בגדות הנחל או זכות הקניין של הציבור בנחל? האם ניתן ליישב בין שתי הזכויות? זו היא תמצית הסכסוך דנן. מצד אחד, על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אין פוגעים בקניינו של אדם אלא למטרה ראויה ובמידה שאינה עולה הנדרש. מצד שני, ניתן להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור ואף לקבוע זיקות הנאה לטובת הציבור. פגיעות כאלה כמובן מקנות זכות לפיצוי. זיקות הנאה כאלה לא רשומות כיום בנסחי רישום הטאבו של חלקת הנחל או החלקות הגובלות. הדין הישראלי הכיר בעבר בכך שבנסיבות מסוימות ניתן לכוף על בעל מקרקעין את החובה להעניק זכות מעבר לטובת חלקת מקרקעין כלואה (זיקת הנאה מכוח כורח).[20] לא ברור עד כמה תואמות נסיבות מקרה האסי להלכה בתחום זה וגם אם יש התאמה -ברור כי זכות מעבר כזו צריכה לפגוע באופן מזערי בזכויות ובשימוש של בעל המקרקעין הכפופים לה. ס' 48ב לפקודת הנזיקין שכותרתו "שימוש הדרוש לטובת הציבור" אמנם קובע כי "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם", אך ממשיך ומתנה כי "ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר". אם כך, תהא אשר תהא הדרך שתמצא להסדרת היחס בין זכות הגישה של הציבור למי הנחל לבין זכויות הקניין של הקיבוץ בגדותיו, יהיה עליה להתוות שביל זהב (תרתי משמע) תוך גרימת נזק מזערי לשני הצדדים.

4. איזון הזכויות – תמונת מצב גיאוגרפית

הגיאוגרפיה של חלקת הנחל יכולה לתת למי שבוחן אותה קנה מידה לקושי שבעריכת איזון בין זכויות הציבור בחלקת הנחל לבין זכויות הקיבוץ בחלקות הגובלות. המעיין במפת הקיבוץ באתר המפות הממשלתי GovMap[21] יוכל להבחין בקלות בארבעה מקטעים שונים שבהם הנחל נושק לקיבוץ. הפגיעה בזכויות הקניין של הקיבוץ משתנה בכל אחד ממקטעים אלה.

המקטע המערבי של הנחל, הגובל בצפונו באולם הספורט של הקיבוץ ובאזור מגורים, גובל בדרומו באזור שאין בו בתי מגורים. חלקת הנחל שם כוללת גם רצועה רחבה יותר של גדת הנחל. הוא גם קרוב יותר לגן השלושה וסביר להניח שהגישה אליו לא מצריכה כניסה לעומק הקיבוץ. בחודש אוגוסט אכן פורסם שהנהלת הקיבוץ וראש עריית בית שאן הגיעו לפשרה שלפיה ייפתח חלק זה לציבור הרחב. על השימוש המוסכם הוטלו מגבלות הנובעות מהיקף השטח הרלוונטי וקרבתו לקיבוץ (רישום מראש, מספר הנרשמים, תחום השטח הפתוח).[22]

המקטע המרכזי המערבי של חלקת הנחל נושק משני צדדיו לחלק הבנוי של הקיבוץ. בצפון גובלת חלקת הנחל בחלקה 6 של גוש 20963 שעליה ממוקמים רוב מבני הקיבוץ לרבות מבני הציבור שלו. בדרום גובלת חלקת הנחל בחלקה 17 של גוש 20963, שעליה בנויים בתי מגורים. הבתים בחלקות אלה ממש גובלים בנחל ודי ברור כי פתיחת מקטע זה לציבור הרחב תפגע באורח החיים התקין של המתגוררים בהם.[23]

המקטע המרכזי המזרחי של חלקת הנחל נושק בחלקה 16 של אותו גוש, שעליה בנויים בתי האירוח הכפרי של הקיבוץ וממזרח להם-בתים נוספים. בתי האירוח נושקים למים, אך מצפון להם כוללת חלקה 16 גם רצועה צרה של גדת הנחל המשמשת את האירוח הכפרי ובני הקיבוץ. יש חשש, ועיון במפה תומך בו, כי פתיחת אזור זה לציבור הרחב תפגע ביכולתו של הקיבוץ ומפעל האירוח הכפרי שלו להשתמש במקטע זה וסביר להניח שגם תכביד על חיי השגרה בבנייני האירוח ובבתים שממזרחם.

המקטע האחרון, המזרחי ביותר, של חלקת הנחל משתרע ממזרח למקטע המרכזי המזרחי. חלקו גובל בדרום בחלק מחלקה 16 שאינו כולל מבנים וחלקו בבית העלמין של הקיבוץ (חלק 14). השטח מצפונה של חלקת הנחל במקטע זה אינו בנוי והוא כולל גם רצועה של גדת הנחל. חלק זה נראה על פניו כמתאים יותר למעבר הציבור ושימושו מבחינת ריחוקו מאזור בנוי ולאור העובדה שחלקת הנחל כוללת בו, בצפונה, רצועה צרה של גדות הנחל שאינה חלק מחלקות הקיבוץ. עם זאת, ספק אם שימוש כזה משתלב בקיומו של בית עלמין בקרבתו וגם לא ברור מה הם דרכי הגישה לחלקה זו וכיצד עיצובן ישפיע על מהלך החיים קיבוץ.[24]

נראה, אפוא, כי הגיאוגרפיה של הנחל מחייבת זהירות רבה, מחשבה תחילה ואולי גם יצירתיות בכל מה שנוגע לאיזון בין הרצון להרחיב את גישת הציבור לנחל מחד גיסא ולהימנע מפגיעה קשה מידי בזכויות הקנין של הקיבוץ, מאידך גיסא. בהקשר זה אין פלא כי התוכניות ארוכות הטווח לפיתוח האזור לוקחות בחשבון לא רק את הרצועה הצרה של האסי העוברת בתחומי הקיבוץ, אלא גם רעיונות להזרמת מי האסי לכיוון העיר בית שאן. פתרון מעין זה יאפשר לעקוף את הקשיים שיוצרת ההתמקדות ברצועת הנחל הצרה, שמהווה כיום את מוקד הסכסוך.

5. רבותי, ההיסטוריה חוזרת

אגן האסי (The Assi Basin) עורר גם במהלך תקופת המנדט סכסוכים בנוגע לחלוקה צודקת של משאביו. הסכסוך אז לא התמקד בזכות להשתכשך במימי האסי, אשר ככל הנראה לא היוו יעד מושך במיוחד לרחצה, אלא בזכות להשתמש במים לשם השקיה ולמילוי בריכות הדגים באזור. התושבים הערבים של עמק בית שאן הם שהלינו אז על קיבוצי האזור, ובהם ניר דוד, על כך שהם מטים את מי האסי וצורכים אותם באופן ובהיקף החורגים ממה שהיה לטענתם נהוג מאז ומקדם (ab antique).[25] הפקידות הבריטית אמנם חשדה בכוונות הפוליטיות של תלונות אלה,[26] אך בסופו של דבר הושגה בתיווכה פשרה בין תושבי האזור, יהודים וערבים, שלפיה חולק אגן האסי לשתי חטיבות גיאוגרפיות (upper basin/lower basin) ולכל אחת מהן נקבעה מכסת מים.[27] יוזמות לבצע עבודות פיתוח רחבות יותר, כגון הצעת הסוכנות היהודית להטות את ערוץ האסי לתוואי חדש, להעמיק ולנקות את ערוצו הישן וליעדו לעודפי מים מהמעיין ומבריכות הדגים, לא זכו לתמיכה נלהבת של השלטונות הבריטים.[28] אלה כעסו על התנגדות נציגי הסוכנות לחקיקה רחבה יותר שבקשו להסדיר באמצעותה את זכויות המים בארץ.[29] כפי שדווח בהצעת חוק המים, "ביסוד חקיקה זו היה מונח העקרון שהמים צמודים לקרקע שבה או לידה הם נמצאים...הסדר כזה היה בכוחו לשים לאל תוכניות פיתוח רבות של הישוב היהודי".[30] ספק אם נציגי ניר דוד היו תומכים היום בעמדתם אז.

עתה, שבעים שנה לאחר הקמת המדינה, שב נחל האסי ומעורר מחלוקת. סלע המחלוקת אינו השימוש במים להשקיה אלא לנופש. הפעם קיבוץ ניר דוד הוא שמבקש לשמר זכויות שרכש מאז ומקדם, בעוד תושבי בית שאן (הפעם-יהודים) מבקשים לשנות את סדרי בראשית. גם עתה הצליחו מנהיגים מקומיים לעצב הסדרי פשרה זמניים, אך המאבק עודנו טעון ניגודים פוליטיים רחבים ועמוקים יותר.

[1] אתר המפות הממשלתי, https://www.govmap.gov.il/?c=243503.99,712205.96&z=8&lay=SUB_GUSH_ALL,PARCEL_ALL&q=%D7%A0%D7%99%D7%A8%20%D7%93%D7%95%D7%93%20(%D7%AA%D7%9C%20%D7%A2%D7%9E%D7%9C)&bs=SUB_GUSH_ALL,PARCEL_ALL%7C242152.6631,712515.1086 [2] ס"ח תש"ך 56 (29.7.1960). [3] אך שינוי כזה אפשרי על פי תוכנית לפי חוק התכנון והבניה או לפי חוק רישום שיכונים ציבוריים. [4] ס"ח תשי"ט 169 (13.8.1959), כפי שתוקן בתיקון מס' 19 ס"ח תשס"ד 436 (4.7.2004). [5] דוד שור "עין-גדי, זכות הטבע למים והסכנה בהפרטה חלקית", עיוני משפט ל 3, 633, בעמ' 677 (הערת שוליים 73) (2008). [6] ס"ח תשכ"ה 150 (7.7.1965). [7] ס"ח תשי"ח 4 (29.11.1957). [8] ס' 3 לחוק רשויות נחלים. [9] ס"ח תשכ"ד 172 (7.8.1964). 2 [10] Garrett Hardin, The Tragedy of the Commons 162 Science 1243 (1968). [11] פרנץ פ' אופנהיימר קנין הצבור וקנין היחיד בקרקעות 10 (א. רובינזון מתר', 1918). [12] בג"ץ 8676/00 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית רעננה, פ"ד נט(2) 210, 219 – 227 (2005); ת"א (מחוזי-י-ם) 3095/01 גלטון קבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 13 לפסק דינו של השופט צבי טל (נבו, 25.1.2007). [13] תוספת ראשונה, פרט ה', לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958, כפי שתוקן בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות)(עמק המעיינות, תיקון), התש"ף-2020, ק"ת 1912 (5.8.2020). [14] ס"ח תשל"א 160 (5.8.1971). [15] ס' 16 לחוק המקרקעין. [16] ס' 18 לחוק המקרקעין. [17] חוזה חכירה לחלקת מגורים בקיבוץ/מושב שיתופי, https://land.gov.il/doclib1/293_9.pdf [18] ס' 17 לחוק המקרקעין. [19] ס' 29 ו-44 לפקודת הנזיקין, דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] תשכ"ה 266 (17.4.1968). [20] ע"א 696/07 נסור נ' פקיד הסדר המקרקעין למחוז חיפה והגליל, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת חיות (נבו, 15.8.2010). [21] אתר המפות הממשלתי, https://www.govmap.gov.il/?c=243503.99,712205.96&z=8&lay=SUB_GUSH_ALL,PARCEL_ALL&q=%D7%A0%D7%99%D7%A8%20%D7%93%D7%95%D7%93%20(%D7%AA%D7%9C%20%D7%A2%D7%9E%D7%9C)&bs=SUB_GUSH_ALL,PARCEL_ALL%7C242152.6631,712515.1086 [22] ביני אשכנזי הושגה פשרה בנוגע לנחל האסי; מטה המאבק ממשיך להתנגד: "ההסכם לא מחזיק מים" דה מרקר 11.8.2020, https://www.themarker.com/law/1.9064167. [23] שם, שם. [24] מתוך GovMap, ראה הערה 20 לעיל. [25] תיק המזכירות הראשית של ממשלת א"י, שכותרתו , Representations from Villagers in Beisan Sub-District Regarding Fish-Ponds, יולי 1943-יוני 1944, ארכיון מדינת ישראל, מ- 4304/29. [26] מכתב הממונה על מחוז הגליל למזכירות הראשית מיום 8.9.1943, שם. [27] מכתב הממונה על מחוז הגליל מיום 11.11.1944 בתיק שכותרתו Rationalizing and Regularizing Water Rights in Beisan Sub-District: 1) Canalization of the Assi Channel, ארכיון מדינת ישראל, מ- 479/32. [28] מכתב נציב המים למזכיר הראשי מיום 25.3.1946, שם. [29] שם, שם. [30] הצעת חוק המים תשיח-1957, הצ"ח 58, 73 (25.11.1957).


bottom of page